<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ט'</h1>
<h2>דף נט.</h2>
הלכה כר' יוחנן הסנדלר דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ר' עקיבא אומ' יפר שמא תעדיף. בהעדפה שעל ידי הדחק. וקסבר ר' עקיבא העדפה שעל ידי הדחק (שלו) [שלה] כדלקמן [ס"ו ע"א]. ותנא קמא סבר העדפה שעל ידי הדחק שלו לפיכך לא חייש. שמא יגרשנה (ו)לא חיישי' לתרוייהו בין תנא קמא ור' עקיבא. ור' יוחנן בן נורי חייש לגירושין. ואמר שמואל [כו']. וקא מתרץ כי אמר שמואל הלכה כר' יוחנן להעדפה. פר"ח הלכה כר' יוחנן דאין צריך להפר משום העדפה. אבל לפי פי' הקונטרס (דאין צריך) [דצריך] (לפרש) להפר משום העדפה הלכה כמותו. ולא נהירא דאם כן לא תירץ כלום ועדיין הדרא קושיא לדוכתא. אי נמי אין הלכה כר' עקיבא. ה"ג בפר"ח. אלא אמר רב יוסף ה"ג בסוף נדרים וכן במילתיה דרב הונא בריה דרב יהושע גרסי' אלא בנדרים שאני קונמות מתוך שאדם אוסר פירות חבירו אע"ג דלא הגיעו לידו כשיבאו לידו אסורין אלמא אדם אוסר דבר שלא בא לעולם (הכי נמי) [ו]מקשי ליה בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו שכן אדם אוסר פירותיו שבאו לידו על חבירו כמו כן נמי אוסר [גופו] שהוא בידו מלאכול פירות חבירו יאסר דבר שלא בא לעולם על חבירו. אלא אמר רב הונא באומר יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם. ובנדרים [פ"ה ע"ב] פריך וכי אמרה הכי היכי קדישי והא משועבדין לבעל וקא מתרץ דאמרה לכי מיגרשה כלומר מעשה ידיה קדושים השתא לכי מיגרשה נמי דאי תימא לכי מיגרשה דוקא אם כן לר' עקיבא אמאי קאמ' שמא תעדיף והא לא הקדישה כלום עד שתתקדש אלא ודאי צריך לפרש כדפרישית. ומי איכא מידי דאילו השתא לא קדוש ולקמיה קדוש כו' עד דמתרץ התם בידו לפדותה הכא אין בידה לגרש את עצמה. דאע"ג דיכולה לסלק את עצמה ממזונות של בעלה ולפחות ממעשה ידיה כל זמן שלא אמרה לכשאסתלק יהא קדוש לא קדוש אפי' הסתלקה היום ולמחר. דלהכי קאמר בנדרים דאמרה לכי מיגרשה הא לא אמרה הכי (לא) אינו קדוש אפי' לכי מיגרשא. והכא נמי מוכיח כן דקאמר שדה שמשכנתי לך לכשאפדה תיקדש. אבל הקדישו סתמא לא הוי קדוש לאחר פדייה אלמא אינו קדוש כלל. אלא אמר (רבא) [רב אשי] קונמות כקדוש' וכו'. האי אלא לאו אדרב הונא מהדר אלא אמר ר' אלעזר אשאר תירוצים כדתרץ לעיל.
